תמר או קינוח?

השבת הזו קיבלתי החלטה, אני מפסיקה לאכול גרעינים קלויים!

אני מחכה כל השבוע לשישי-שבת, למנוחה המבורכת, להפסקה מכל המטלות הדחופות ואלו שפחות. השבת סובבת הרבה סביב האוכל ואני נהנית מכל רגע, מהקניות, התכנון מה לבשל והבישול עצמו.

השיא הוא ארוחת השישי המשפחתית שעליה לא ויתרנו כבר כמה שנים ברצף.

לאחרונה, הוספתי גם התנתקות מהנייד במהלך השבת, החלטה מבורכת שהוסיפה המון שקט לשבת שלי, הכל יכול לחכות ולא קורה כלום. באופן מפליא העולם אינו קורס גם שאינני מתעדכנת ברשתות, וגם שאינני זמינה.

אני דואגת מראש שיהיו לי מספיק ספרים מעניינים לקריאה וצוללת לתוכם בהנאה ובשקיקה.

בחודשים האחרונים אימצתי הרגל מגונה של פיצוח גרעינים קלויים מכל מיני סוגים, הרגל שאני ממש לא גאה בו והוא נוגד את עקרונות הבריאות שאני חיה לפיהם.

הזמן העיקרי שבו פיצחתי גרעינים היה במהלך קריאת ספרים בשבת, שילוב מעניין דווקא, מאוד דומה לצפייה בסרט ואכילת פופקורן.

אבל היום החלטתי שדי, זהו, אני מנהלת את העניינים פה וגרעינים קלויים, טעימים וממכרים ככל שיהיו, לא יגרמו לי להזיק לגוף שלי ולא ינהלו אותי.

התחלתי בתכנון ומחשבה מה אעשה אם יתחשק לי גרעינים? מה אני אנשנש במקום?

פתאום הגעתי לתובנה מדהימה שאותה ממש חשוב לי לשתף.

אם היו מגישים לי גרעיני חמנייה קלופים ולא קלויים או אפילו אגוזים טבעיים הייתי מצליחה לאכול מהם רק מעט ולא כמות המשתווה לאכילת גרעינים קלויים.

כלומר, אכילה של מזון במצבו הטבעי, מאפשרת לנו לשים גבול ולא לצרוך יותר ממה שהגוף שלנו זקוק לו.

אכילה של מזון שעבר תהליכים של טיגון, קלייה, המלחה, המתקה וכו', משנה את הטעם הטבעי של המזון ומקשה עלינו לעצור ולשים את הגבול לאכילה.

דוגמא נוספת הינה תמרים, אני ממש אוהבת תמרים! המתיקות של תמר היא מאוד גבוהה ואני מתקשה לאכול שני תמרים אחד אחרי השני, פשוט מתוק לי מדי. אבל אם אני אוכל קינוח מתוק כמו עוגה (שהיא מתוקה יותר מתמר), אני אצליח לסיים אותה בקלות.

מנגנון הרעב והשובע שלנו מותאם מאוד למזון בצורתו הטבעית ולפעמים מזון שאינו טבעי משבש לנו את תחושת השובע.

תחשבו על זה שאתם הולכים למסעדה, אכלתם מנה ראשונה ומנה עיקרית ואולי אפילו "התפוצצתם" ופתחתם כפתור במכנס ואז מגיע המלצר עם תפריט הקינוחים ואתם לא תוותרו על הקרם ברולה או עוגת השוקולד, נכון? כשהקינוח מגיע, אתם מתפלאים איך באמת יש לכם מקום לקינוח? הרי לפני כמה דקות סיימתם לאכול והייתם מפוצצים. אז התשובה היא שאתם באמת שבעים, הקיבה שלכם מלאה במזון ופועלת בקצב מהיר כדי לעכל את כולו וכרגע אתם פשוט מעמיסים עליה קינוח בנוסף.

רובנו איננו קשובים למנגנון הרעב והשובע של הגוף וחשוב לאין שיעור שנתחיל להקשיב לגוף, שלא נאכל "עם העיניים" או מתוך הרגל.

הכנסת מודעות לתהליך האכילה והקשבה לגוף יתרמו מאוד לבריאות שלנו ויעזרו לנו לסגל הרגלים בריאים ולסלק הרגלים מזיקים.

אז אני עם גרעינים סיימתי!

רוצים לשמוע על איך נגמלתי מקפה? אפשר לקרוא על כך במאמר הבא.

 

רוצים לשמוע עוד על שינוי הרגלים וליווי אישי לאורח חיים בריא יותר? ליצירת קשר